המאמן בפינה: מה עושה בן זוג טוב בחדר הלידה

בחדר הלידה היא השחקנית הראשית והצוות הוא השופטים. אתה? אתה המאמן בפינה. לא מנהל את המשחק, אבל בלעדיך היא נלחמת לבד.

קודם כל, השגריר שלה. דיברתם מראש על מה היא רוצה ומה חשוב לה. כשהיא באמצע ציר ולא מסוגלת לדבר, אתה זה שמזכיר לצוות את ההעדפות שלה, שואל את השאלות ודואג שהיא מבינה מה קורה. בנימוס, בלי ויכוחים, ותמיד מתוך הבנה שהצוות מחליט על הצד הרפואי.

אחר כך, מנהל הסביבה. אור מעומעם אם היא רוצה, מוזיקה שהכנתם מראש, מים או קרח לפי מה שהצוות מאשר, שפתון לשפתיים יבשות, מטען לטלפון. ולשמור על השקט: אתה מסנן את ההודעות מהמשפחה, לא היא.

ועכשיו, מה אומרים בזמן ציר? כמעט כלום. בזמן ציר לא מדברים, לא שואלים ולא מסבירים. נושמים איתה, מחזיקים יד, ואם היא רוצה, מסתכלים לה בעיניים. בין הצירים: משפטים קצרים. "את עושה את זה", "עוד אחד פחות", "אני כאן".

ומה לא אומרים? "תירגעי". "כואב לך?" "זה לוקח הרבה זמן, לא?" וגם לא סיפורים על הלידה של אחותך. והטלפון בכיס, חוץ מהשיר הבא בפלייליסט.

עוד דבר: היא עלולה להגיד לך "אל תיגע בי" ודקה אחרי זה "למה אתה לא מחזיק אותי?". זה לא אישי. אתה מתאים את עצמך אליה, בכל רגע מחדש, בלי להיעלב.

ואם משהו מרגיש לך לא בסדר, אתה לא מאבחן ולא מחליט. אתה קורא לצוות. זה בדיוק התפקיד.

אתה לא צריך לדעת ללדת. אתה צריך לדעת להיות שם.

המידע כאן כללי, ונועד לעזור לך להיות שם בשבילה. הוא לא מחליף רופא, אחות או מיילדת. משהו מרגיש לא תקין? מתקשרים לרופא או נוסעים למיון, לא מחכים.

עוד מאמרים לאותו חודש